מזונות מן העיזבון — הזכות שצוואה לא יכולה לשלול
בן זוג, ילדים והורים שהיו תלויים במוריש וזקוקים למזונות זכאים לקבלם מן העיזבון — וזה חל גם בירושה על פי צוואה. סעיף 65(ב) לחוק הירושה קובע שהוראת צוואה השוללת או מגבילה את הזכות הזאת בטלה. כלומר צוואה שמנשלת אינה סוף הדרך, ואי אפשר לוותר על הזכות מראש בחיי המוריש.
מה זה בעצם — ולמה כמעט לא מדברים על זה
פרק שלישי לחוק הירושה מקים מוסד עצמאי שאינו ירושה: חוב של העיזבון כלפי התלויים במוריש. סעיף 56 מנוסח בפשטות:
"הניח המוריש בן־זוג, ילדים או הורים והם זקוקים למזונות, זכאים הם למזונות מן העזבון לפי הוראות פרק זה, בין בירושה על פי דין ובין בירושה על פי צוואה."
שתי המילים האחרונות הן העיקר. הזכות אינה תלויה בכך שאתם יורשים; היא קיימת למרות הצוואה. מי שנושל מצוואה ומצבו הכלכלי דורש זאת אינו חסר כלים — הוא פשוט לא במסלול של התנגדות לצוואה, אלא במסלול אחר לגמרי.
מי זכאי, ולכמה זמן
סעיף 57(א) מגדיר את מעגל הזכאים בדיוק:
| הזכאי | משך הזכות |
|---|---|
| בן זוג של המוריש | כל זמן אלמנותו. נישאה שנית — בית המשפט רשאי לתת מענק חד־פעמי |
| ילדים | עד גיל 18 |
| ילד נכה | כל זמן נכותו |
| ילד שהוא חולה נפש | כל עוד הוא חולה נפש |
| ילד עם מוגבלות שכלית־התפתחותית | לפי חוק הסעד |
| ילד בגיר | עד גיל 23 — לפי שיקול דעת בית המשפט |
| הורי המוריש שפרנסתם הייתה עליו | כל ימי חייהם |
שני פרטים שמפתיעים: ילד בגיר עד 23 — לא 18, כמו במזונות ילדים רגילים. והורים לכל ימי חייהם, מה שהופך את הזכות לכלי משמעותי במשפחות שבהן הבן תמך בהוריו.
שתי הרחבות שכדאי להכיר
ידועים בציבור — סעיף 57(ג). איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף ואינם נשואים זה לזה, ובשעת המוות אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר — הנשאר בחיים זכאי למזונות מן העיזבון כאילו היו נשואים. זהו אחד המקומות שבהם החוק משווה את מעמד הידועים בציבור לנשואים במפורש.
נכדים — סעיף 57(ד). "ילד" לעניין מזונות כולל ילד שנולד אחרי מות המוריש, ילד שלא מנישואין, ילד מאומץ, וכן נכד שנתייתם לפני מות המוריש או שהדאגה לפרנסתו הייתה על המוריש ואין הוריו יכולים לספק לו מזונות.
ומי לא זכאי: סעיף 57(ב) — בן זוג שערב מות המוריש נשללה ממנו זכותו לקבל ממנו מזונות.
איך נקבע הסכום
סעיף 59 מונה את השיקולים: שווי העיזבון; מה שהזכאי עשוי לקבל ממילא כיורש או כזוכה; רמת החיים של המוריש ושל הזכאי ערב הפטירה והשינוי בצרכים שנוצר בעקבותיה; רכושו של הזכאי; הכנסתו מכל מקור; ומזונות שהוא יכול לקבל מגורם אחר.
ושני כללים שמטיבים עם בן הזוג:
- סעיף 59(5): לגבי בן זוגו של המוריש, בית המשפט לא יתחשב בהכנסתו מעבודה או ממשלח יד — אלא במידה שההכנסה שימשה גם ערב הפטירה לפרנסת המשפחה. אלמנה שעבדה למחייתה הפרטית אינה נענשת על כך.
- סעיף 58: המזונות כוללים גם הוצאות הכשרתו של הזכאי למשלח יד — כלומר מימון לימודים והסבה מקצועית.
סעיף 61 מאפשר לקבוע הקצבות חוזרות, תשלום חד־פעמי, או שילוב — ולהבטיח אותן בהפקדה, השקעה, ביטוח קצבה או שעבוד.
המועד — וזו המלכודת המרכזית
סעיף 60(א):
"בקשה לקביעת מזונות תוגש לבית המשפט לפני חלוקת העזבון; אולם בית המשפט רשאי להיזקק לבקשה שהוגשה תוך ששה חדשים לאחר חלוקת העזבון אם ראה שהנסיבות מצדיקות זאת."
הכלל הוא לפני החלוקה. ששת החודשים שאחריה הם רשות של בית המשפט, לא זכות — ומותנים בכך שהנסיבות מצדיקות. מי שממתין "עד שיירגעו הרוחות" מסתמך על שיקול דעת שאין לו שליטה עליו.
בצד החיובי, סעיף 60(ב) מאפשר לפסוק מזונות למפרע מיום מות המוריש, וגם מזונות זמניים עד לסיום בירור הבקשה.
העיזבון רוקן לפני המוות? סעיף 63
זהו הכלי שמונע התחמקות. אם אין בעיזבון די לסיפוק מזונות לכל הזכאים, בית המשפט רשאי לראות כחלק מן העיזבון מה שנתן המוריש בלי תמורה נאותה תוך שנתיים לפני מותו — למעט מתנות ותרומות הניתנות לפי הנהוג בנסיבות.
ובית המשפט רשאי לחייב את המקבל להחזיר לעיזבון או לשלם מזונות: עד שווי מה שנשאר בידו בזמן הפטירה, ואם קיבל שלא בתום לב — עד שווי מה שקיבל. שנתיים אחורה זה טווח ארוך, והוא מכסה בדיוק את סוג ההעברות שנעשות "כדי לסדר דברים מראש".
סעיף 65: שלוש הגנות שהופכות את הזכות לבלתי ניתנת לעקיפה
זהו הסעיף שנושא את כל הנושא, ושווה לקרוא אותו כלשונו:
"(א) הסכם בדבר מזונות לפי פרק זה וויתור עליהם, אם נעשו בחיי המוריש – בטלים, ואם נעשו אחרי מותו, טעונים אישור בית המשפט. (ב) הוראת צוואה השוללת או מגבילה זכות למזונות לפי פרק זה – בטלה. (ג) זכות למזונות לפי פרק זה אינה ניתנת להעברה, לשעבוד או לעיקול ואינה עוברת בירושה."
שלוש שכבות:
- אי אפשר לוותר מראש. מסמך שנחתם בחיי המוריש — בטל. לא "ניתן לתקוף", אלא בטל.
- הצוואה לא יכולה לשלול. זו מגבלה ישירה על חופש הציווי, ואחת המעטות בחוק הישראלי.
- הזכות מוגנת מנושים. אינה ניתנת לעיקול או לשעבוד, ואינה עוברת בירושה — היא אישית לזכאי.
וההגבלה שצריך לדעת: מקום בתור
סעיף 104(ד) קובע שחובות העיזבון עדיפים על מזונות מן העיזבון. כלומר הזכות חזקה מול הצוואה, אבל נדחית מפני חובות המנוח, הוצאות הקבורה, והזכויות של בן הזוג לפי חוק יחסי ממון.
המשמעות: בעיזבון עמוס חובות, הזכות עשויה להיות תיאורטית. ובעיזבון שאינו מספיק לכל הזכאים, סעיף 64 מאפשר לבית המשפט לחלק ביניהם או לפסוק לאלה הנראים לו זקוקים ביותר.
שאלות נפוצות
האם צוואה יכולה לשלול מזונות מן העיזבון?
לא. סעיף 65(ב) קובע במפורש שהוראת צוואה השוללת או מגבילה זכות למזונות מן העיזבון — בטלה. זו אחת המגבלות המעטות על חופש הציווי.
מי זכאי למזונות מן העיזבון?
בן זוג כל זמן אלמנותו; ילדים עד 18, וילד נכה או חולה נפש כל זמן מצבו; ילד בגיר עד גיל 23 לפי שיקול דעת בית המשפט; והורי המוריש שהדאגה לפרנסתם הייתה עליו ערב מותו — כל ימי חייהם. הכל בתנאי שהם זקוקים למזונות.
ידועים בציבור זכאים למזונות מן העיזבון?
כן. סעיף 57(ג) קובע שאיש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף ואינם נשואים זה לזה, ובשעת המוות אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר — הנשאר בחיים זכאי למזונות מן העיזבון כאילו היו נשואים.
עד מתי צריך להגיש את הבקשה?
לפני חלוקת העיזבון. בית המשפט רשאי להיזקק לבקשה שהוגשה תוך שישה חודשים לאחר החלוקה אם ראה שהנסיבות מצדיקות זאת — אבל זו רשות ולא זכות.
אפשר לוותר על הזכות מראש?
לא. סעיף 65(א) קובע שהסכם בדבר מזונות מן העיזבון וויתור עליהם, אם נעשו בחיי המוריש — בטלים. ויתור שנעשה אחרי המוות טעון אישור בית המשפט.
מה קורה אם המוריש חילק מתנות לפני מותו כדי לרוקן את העיזבון?
סעיף 63 מאפשר לבית המשפט לראות כחלק מן העיזבון מה שנתן המוריש בלי תמורה נאותה תוך שנתיים לפני מותו, למעט מתנות ותרומות מקובלות, ולחייב את המקבל להחזיר.
נכד יכול לתבוע מזונות מן העיזבון?
כן, בתנאים. סעיף 57(ד) מגדיר ילד לעניין מזונות כלרבות נכד שנתייתם לפני מות המוריש, או שהדאגה לפרנסתו הייתה על המוריש ואין הוריו יכולים לספק לו מזונות.
מקורות
- חוק הירושה, תשכ"ה־1965 — סעיפים 56–65, 104(ד)
- הרשם לענייני ירושה
הבהרה: האמור לעיל הוא מידע כללי ואינו ייעוץ משפטי. הזכות למזונות מן העיזבון וגובהם נקבעים לפי נסיבות פרטניות ולפי שיקול דעת בית המשפט.
