הסדרי שהות לילדים: מודלים נפוצים, התאמה לגיל ואיך בונים הסדר שעובד
הסדרי שהות (שבעבר נקראו "הסדרי ראייה") קובעים באילו ימים ושעות הילדים נמצאים אצל כל הורה אחרי הפרידה: בשגרה, בחגים ובחופשות. אין הסדר אחד שמתאים לכל משפחה. ההסדר הנכון תלוי בגיל הילדים, במרחק בין הבתים, בשעות העבודה של ההורים וביכולת שלהם לתאם ביניהם.
במאמר הזה תמצאו את המודלים הנפוצים בטבלה אחת, עם היתרונות והחסרונות של כל אחד, איך מתאימים את ההסדר לגיל הילד, מה חייב להיכתב בהסדר כדי שלא יהפוך למקור מריבות, ואיך קובעים אותו בפועל, בהסכמה או בבית המשפט לענייני משפחה.
מה זה הסדרי שהות, ולמה כבר לא אומרים "הסדרי ראייה"?
המונח הישן "הסדרי ראייה" הציג הורה אחד כעיקרי ואת השני כמי שרק "רואה" את הילדים. היום בתי המשפט ואנשי המקצוע מדברים על "זמני שהות", מתוך הנחה ששני ההורים אחראים לילדים ומעורבים בשגרה שלהם, גם כשהזמן לא מתחלק שווה בשווה. לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, שני ההורים הם האפוטרופסים של ילדיהם גם אחרי הפרידה. הסדר השהות קובע רק איך מתחלק הזמן.
משמורת משותפת היא סוג אחד של הסדר שהות, שבו הזמן מתחלק באופן שווה או כמעט שווה. על השיקולים בהסדר כזה קראו במדריך משמורת משותפת להורים פרודים.
אילו מודלים של הסדרי שהות נפוצים?
הטבלה מתארת את המודלים שרוב ההסדרים בנויים עליהם. בכל מודל אפשר להזיז ימים ושעות לפי מה שמתאים למשפחה. הדוגמאות מניחות שבוע שמתחיל ביום ראשון ושהמעברים נעשים, ככל האפשר, דרך המסגרת החינוכית.
| מודל | איך זה נראה | מתאים בדרך כלל כש... | יתרונות | חסרונות |
|---|---|---|---|---|
| 5-2-2-5 (נקרא גם 2-2-5-5) | לכל הורה יומיים קבועים בכל שבוע (למשל ראשון ושני אצל אחד, שלישי ורביעי אצל השני). סוף השבוע, מחמישי אחרי המסגרת ועד ראשון בבוקר, מתחלף. | שני ההורים גרים קרוב, עובדים בשעות צפויות, והילדים בגן או בבית ספר. | חלוקה שווה. ימי אמצע השבוע קבועים, כך שקל לתכנן חוגים, עבודה ומשמרות. | פעם בשבועיים הילדים לא רואים הורה אחד חמישה ימים ברצף. קשה יותר לפעוטות. |
| 2-2-3 | יומיים אצל הורה אחד, יומיים אצל השני, ושלושה ימים (סוף שבוע) שוב אצל הראשון. בשבוע הבא הסדר מתהפך. | ילדים צעירים שקשה להם להיות זמן רב בלי אחד ההורים, והורים שגרים קרוב מאוד. | הפער הארוך ביותר הוא שלושה ימים. חלוקה שווה. | הרבה מעברים. הימים משתנים משבוע לשבוע, ודרוש תיאום צמוד. |
| שבוע-שבוע | שבוע שלם אצל כל הורה. המעבר נעשה ביום קבוע, למשל ביום ראשון דרך בית הספר. | ילדים בבית ספר יסודי מאוחר ומתבגרים, והורים שגרים באותו אזור. | מעט מעברים. כל הורה חי שגרה מלאה עם הילדים. | שבוע בלי ההורה השני ארוך לילדים קטנים. לעיתים מוסיפים ערב באמצע השבוע. |
| סוף שבוע לסירוגין וימי אמצע | הילדים גרים בעיקר אצל הורה אחד. ההורה השני מקבל אותם בכל סוף שבוע שני, ועוד אחר צהריים אחד או שניים בשבוע, לפעמים עם לינה. | יש מרחק בין הבתים, הורה אחד עובד בשעות לא שגרתיות, או שהילדים קטנים והיה להם מטפל עיקרי. | בית מרכזי אחד ושגרה יציבה. פחות לוגיסטיקה בימי לימודים. | ההורה השני פחות שותף לשגרת היומיום. כדאי לעגן הרחבה הדרגתית כשהילדים גדלים. |
יש גם מצבים חריגים שבהם בית המשפט מורה על מפגשים בפיקוח, במרכז קשר או בנוכחות אדם מוסכם. זה קורה בדרך כלל כשיש חשש ממשי לשלום הילד, רקע של אלימות או התמכרות, או אחרי נתק ארוך שבו צריך לבנות את הקשר מחדש בהדרגה.
איך מתאימים את הסדרי השהות לגיל הילד?
הגיל משפיע על כמה זמן ילד יכול להיות רחוק מכל הורה, על כמה מעברים הוא מסוגל לעמוד, ועל כמה משקל יש לדעה שלו. אלה קווים מנחים מקובלים, לא כללים:
| גיל | מה חשוב | הסדרים נפוצים |
|---|---|---|
| תינוקות ופעוטות (עד 3 בערך) | רצף עם ההורה שטיפל בהם בעיקר, שגרת שינה והאכלה קבועה, ופערים קצרים בין המפגשים עם ההורה השני. | מפגשים קצרים ותכופים, ולינות שמתווספות בהדרגה. פירוט ודוגמאות במדריך הסדרי שהות לתינוקות ופעוטות. |
| גן (3 עד 6) | לינות בשני הבתים, שגרה צפויה, ולא יותר מכמה ימים ברצף בלי כל הורה. | סוף שבוע לסירוגין עם לינה באמצע השבוע, או 2-2-3 ו-5-2-2-5 כששני ההורים מעורבים וגרים קרוב. |
| בית ספר יסודי (6 עד 12) | בית הספר, החברים והחוגים. המרחק של כל בית ממוסד הלימודים הופך לשיקול מרכזי. | 5-2-2-5, ומהכיתות הגבוהות גם שבוע-שבוע. הסדר עם בית מרכזי וימי שהות מורחבים כשהמרחק גדול. |
| מתבגרים (12 ומעלה) | לימודים, חברים ועצמאות. לדעת המתבגר יש משקל גדול, ולוח זמנים נוקשה מדי נשבר מהר. | שבוע-שבוע או בסיס קבוע עם גמישות מוסכמת. רצוי לשתף את המתבגר בתכנון. |
בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קיימת "חזקת הגיל הרך": כשההורים לא מסכימים, ילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם, אלא אם יש סיבות מיוחדות להורות אחרת. בפועל, בתי המשפט בוחנים היום בעיקר את טובת הילד ואת הקשר שלו עם כל אחד מההורים, וזמני שהות רחבים לאבות בגיל הרך הם דבר נפוץ.
אם יש כמה ילדים בגילים שונים, לרוב משתדלים לא להפריד ביניהם, ובונים הסדר אחד שמתאים לצעיר ומרחיבים אותו בהדרגה כשהוא גדל.
מה חייב להיכלל בהסדר שהות טוב?
מניסיוני, רוב המריבות אחרי פרידה לא נובעות מרצון רע אלא מניסוח כללי מדי. "פעמיים בשבוע" או "סופי שבוע לסירוגין" בלי שעות ומקום מסירה הם הזמנה לוויכוח. הסדר טוב עונה מראש על השאלות האלה:
לוח זמנים שבועי מדויק
ימים ושעות, ולא תיאור כללי. לדוגמה: "הילדים יהיו אצל האב בימי שני ורביעי מסיום המסגרת החינוכית ועד 19:30, ובכל סוף שבוע שני מיום חמישי אחרי המסגרת ועד יום ראשון, אז יחזירם האב למסגרת."
חגים וחופשות
החגים והחופשות גוברים על לוח השבוע הרגיל, ולכן צריך לכתוב אותם בנפרד: חגי תשרי ופסח (לרוב ברוטציה שנתית), חנוכה, פורים, שבועות, חופש גדול, ימי הולדת ויום האב ויום האם. רעיונות לטבלת חלוקה מופיעים במדריך חלוקת זמני שהות בחגים, ולתכנון של כל השנה כולל חופשות ראו הסדרת חגים וחופשות להורים גרושים.
איסוף, החזרה ומעבר בין הבתים
- מי אוסף ומי מחזיר: מקובל שההורה שמתחיל את זמן השהות אוסף, כך שאף אחד לא "מוסר" ילד בוכה מהדלת.
- איפה: המסגרת החינוכית היא נקודת מעבר טבעית ושקטה. בימים בלי לימודים, קבעו מקום ושעה מדויקים.
- איחורים וביטולים: כמה זמן מראש מודיעים על ביטול, ומה קורה עם מפגש שבוטל, האם יש השלמה ומתי.
- ציוד: רצוי שבכל בית יהיו בגדים, מברשת שיניים ומיטה, כדי שהילד לא יסחב "מזוודה" בכל מעבר. תרופות, תיק בית ספר וציוד חוגים עוברים יחד עם הילד.
תקשורת
שתי שאלות נפרדות: איך ההורים מדברים ביניהם, ואיך הילד מדבר עם ההורה שהוא לא אצלו. בין ההורים כדאי לקבוע ערוץ אחד ענייני (הודעות כתובות, מייל או אפליקציה לתיאום) ולהשאיר את הילדים מחוץ להעברת מסרים. לגבי הילד, מקובל לקבוע שיחת טלפון או וידאו בשעה סבירה, בלי שההורה השני יפריע או יקשיב.
החלטות משותפות
שני ההורים נשארים אפוטרופסים, ולכן החלטות מהותיות כמו בחירת בית ספר, טיפול רפואי לא דחוף או טיפול רגשי דורשות הסכמה של שניהם. כדאי לכתוב מה נחשב החלטה מהותית ומה עושים כשאין הסכמה, למשל פנייה לגישור או להורות משותפת בליווי איש מקצוע, לפני שפונים לבית המשפט.
שינויים ומעבר דירה
החיים משתנים, וההסדר צריך לצפות את זה מראש: איך מחליפים ימים בהסכמה, כמה זמן מראש מודיעים על מעבר דירה, ומה קורה להסדר אם אחד ההורים עובר רחוק. מעבר שמרחיק את הילד ממסגרת החינוך או מההורה השני הוא אחת הסיבות הנפוצות לשינוי הסדר, ומעבר לחו"ל עם ילד מחייב הסכמה של ההורה השני או אישור בית המשפט. על כך במאמר גרוש או גרושה עוברים לחו"ל.
על המבנה של הסכם כזה ועל הנושאים שכדאי לכלול בו מעבר לזמני השהות, ראו הסכם הורות: מה לכלול ואיך לגבש אותו.
איך קובעים הסדרי שהות: בהסכמה או בבית המשפט?
בהסכמה
זו הדרך המומלצת כשהיא אפשרית. ההורים מגיעים להסכמות, לבד, בגישור או בעזרת עורכי דין, ומעגנים אותן בהסכם הורות או כחלק מהסכם גירושין. ההסכם מוגש לאישור בית המשפט לענייני משפחה, או בית הדין הרבני כשהוא חלק מהסכם גירושין שמוגש שם, ואחרי האישור יש לו תוקף של פסק דין. הסכם שלא אושר אינו פסק דין, ולכן קשה יותר לאכוף אותו.
לפי החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ה-2014, לפני שמגישים תביעה בעניין ילדים מגישים בקשה ליישוב סכסוך. אחריה ההורים מוזמנים לפגישות מידע, היכרות ותיאום (מהו"ת) ביחידת הסיוע שליד בית המשפט, שם מנסים לעזור להם להגיע להסכמה או להפנות אותם לגישור. בתקופה הזו, ככלל, אי אפשר להגיש תביעה, למעט בקשות דחופות או לסעד זמני.
בבית המשפט
כשאין הסכמה, בית המשפט לענייני משפחה (או בית הדין הרבני, אם הסמכות נקבעה אצלו) מכריע. השיקול העליון הוא טובת הילד. בתוכה נבחנים בדרך כלל גיל הילד וצרכיו, הקשר שלו עם כל הורה, מי טיפל בו עד הפרידה, הזמינות והמסוגלות ההורית של כל אחד, המרחק בין הבתים, והנכונות של כל הורה לאפשר קשר עם ההורה השני.
- הסדר זמני: ההליך יכול להימשך זמן, ולכן בית המשפט קובע לעיתים קרובות הסדר זמני עד להחלטה הסופית. כדאי לזכור שהסדר זמני נוטה להפוך לנקודת המוצא.
- תסקיר: בית המשפט מבקש לרוב תסקיר מעובד סוציאלי לסדרי דין (פקיד סעד). העובד הסוציאלי נפגש עם ההורים ועם הילדים, ולפעמים מבקר בבתים ופונה למסגרת החינוכית, ומגיש המלצה. בית המשפט לא חייב לאמץ אותה, אבל בפועל נותן לה משקל רב.
- מומחה: במחלוקת קשה, או כשעולה שאלה של מסוגלות הורית, בית המשפט עשוי למנות מומחה, בדרך כלל פסיכולוג, שיבדוק את ההורים ואת הילדים.
- רצון הילד: לילד יש זכות שדעתו תישמע בעניינים שנוגעים לו, כפי שקובעת גם אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד. המשקל של הרצון גדל עם הגיל והבגרות. בית המשפט שומע אותו לפעמים ישירות, בפגישה עם השופט, או דרך גורם מקצועי, ובודק שהרצון לא נובע מלחץ של אחד ההורים.
מה עושים כשההסדר לא מקוים או כבר לא מתאים?
לא כל איחור או ביטול הוא סיבה לפנות לבית המשפט. כשההפרות חוזרות, תעדו כל מקרה בזמן אמת בהודעה עניינית ("הגעתי לאסוף את הילדים כפי שקבענו, ולא הייתם בבית. מתי נשלים את המפגש?"), ונסו קודם לפתור את זה בשיחה או בגישור. כשזה לא עוזר ויש הסדר שקיבל תוקף של פסק דין, אפשר לבקש מבית המשפט לאכוף אותו, בין היתר בהליך של בזיון בית המשפט, ובמקרים חוזרים גם לבקש לשנות את ההסדר. הצעדים המעשיים מפורטים במאמר הפרת הסדרי שהות: מה עושים.
גם הסדר טוב מתיישן. ילד שעובר לחטיבה, הורה שעובר דירה או מחליף עבודה במשמרות, או ילד שמתחיל לסרב ללכת לאחד ההורים, הם סיבות לעדכן את ההסדר. בהסכמה, מגישים הסכם מתוקן לאישור. בלי הסכמה צריך להראות לבית המשפט שינוי נסיבות מהותי. על כך במדריך שינוי הסדרי שהות.
דוגמה מעשית
נניח שהורים לשני ילדים, בני 4 ו-9, נפרדים. הם גרים עשר דקות נסיעה זה מזה, שניהם עובדים במשרה מלאה, והאב עובד מהבית בימי ראשון ושני. הם בוחרים במודל 5-2-2-5: ראשון ושני אצל האב, שלישי ורביעי אצל האם, וסוף שבוע לסירוגין מחמישי אחרי המסגרת ועד ראשון בבוקר. כל המעברים נעשים דרך הגן ובית הספר, כך שהילדים לא עדים למסירה ביניהם. ההסכם קובע שיחת וידאו בשעה 19:00 בימים שבהם הילדים אצל ההורה השני, הודעה של 48 שעות על ביטול, והשלמה של מפגש שבוטל בתוך שבועיים. הם גם כותבים מראש שכשהבן הצעיר יעלה לכיתה א' הם ייפגשו לבדוק את ההסדר מחדש, ושאם אחד מהם ירצה לעבור דירה רחוק יותר מהמסגרות, הוא יודיע שלושה חודשים מראש וההסדר ייבחן מחדש בגישור.
הדוגמה מומחשת ואינה מתארת מקרה אמיתי של לקוח.
מתי כדאי לפנות לעורך דין?
כדאי לפנות לפני שחותמים על הסכם, או כשאין הסכמה ואתם שוקלים להגיש בקשה ליישוב סכסוך. ייעוץ מוקדם עוזר להבין איזה הסדר סביר בנסיבות שלכם, לנסח אותו כך שיהיה ברור ואכיף, ולהימנע מהסדר זמני שלא מתאים לכם והופך לקבוע. כדאי לפנות גם כשההסדר מופר שוב ושוב, כשאחד ההורים מתכנן לעבור דירה, או כשהילד מתחיל לסרב להגיע. צרו קשר לתיאום פגישת ייעוץ.
המידע במאמר הוא כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.
