מי יורש את הדירה כשאין צוואה? התשובה מפתיעה את רוב בני הזוג

ירושה על פי דין היא חלוקת העיזבון לפי סדר קבוע בחוק הירושה, כשאין צוואה תקפה. בחלוקה הזאת בן הזוג אינו יורש את הדירה: לפי סעיף 11 הוא נוטל את המיטלטלין ואת מכונית הנוסעים של משק הבית המשותף, ובנוסף מחצית משאר העיזבון — והדירה היא חלק משאר העיזבון, ולכן נחלקת עם הילדים. יש חריג אחד שבו הדירה עוברת במלואה, והוא צר מאוד.

קודם כול: מה בכלל נכנס לעיזבון

לפני שמחלקים, צריך לדעת מה מתחלק. וכאן נמצאת הטעות הראשונה.

מחצית הרכוש המשותף אינה עוברת בירושה כלל. הזכויות לפי חוק יחסי ממון או הסכם ממון הן זכות של בן הזוג ברכוש שנוצרה במהלך החיים המשותפים. סעיף 104 מסלק אותן כחוב של העיזבון, לפני שמחשבים מה נשאר לחלוקה.

כלומר בדירה שנרשמה על שם שני בני הזוג, מחצית אחת כבר שייכת לבן הזוג שנותר בחיים. רק המחצית של הנפטר נכנסת לעיזבון ומתחלקת. זה משנה את כל התמונה, ואנשים מבלבלים בין "מחצית הדירה" לבין "מחצית העיזבון".

ומה שנשאר בעיזבון נושא גם את חובות המנוח, שמסולקים לפני החלוקה.

סעיף 10: מי בכלל יורש על פי דין

החוק קובע שלושה מעגלים, לפי סדר:

1. בן הזוג — מי שהיה בן זוגו במות המוריש
2. ילדי המוריש וצאצאיהם
3. הוריו וצאצאיהם (כלומר גם אחים), ואחריהם הורי הוריו וצאצאיהם

המעגל הקרוב דוחה את הרחוק. אם יש ילדים, האחים אינם יורשים כלל.

סעיף 11: מה בן הזוג נוטל בפועל

נוסח הסעיף מחלק את חלקו של בן הזוג לשני רכיבים נפרדים:

"בן־זוגו של המוריש נוטל את המיטלטלין, כולל מכונית נוסעים, השייכים, לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף, ונוטל משאר העזבון…"

רכיב א׳ — המיטלטלין. ריהוט, מוצרי חשמל, כלים, ומכונית הנוסעים. אלה עוברים לבן הזוג במלואם, מחוץ לחלוקה. שימו לב לניסוח: "השייכים לפי המקובל ולפי הנסיבות למשק הבית המשותף" — רכב מסחרי של העסק או אוסף אמנות אינם בהכרח בקטגוריה הזאת.

רכיב ב׳ — חלק משאר העיזבון, ובזה הדירה. והשיעור תלוי במי עוד נותר:

החריג היחיד שבו הדירה עוברת במלואה

זה הפרט שכמעט לא מוכר, והוא קבור בסיפא של סעיף 11(א)(2):

"…ובלבד שאם ערב מותו של המוריש היה בן־הזוג נשוי לו שלוש שנים או יותר וגר עמו אותה שעה בדירה הכלולה, כולה או חלקה, בעזבון, יטול בן־הזוג את כל חלקו של המוריש בדירה האמורה, ושני שלישים מהנותר משאר העזבון."

שלושה תנאים מצטברים:

• נשואים שלוש שנים לפחות ערב הפטירה
• גרו יחד בדירה באותה שעה
• הדירה כלולה בעיזבון, כולה או חלקה

אבל שימו לב היכן הסיפא הזאת יושבת: היא צמודה לפסקה (2) — ענף האחים והורי ההורים. כלומר החריג חל כשאין ילדים ואין הורים.

המשמעות המעשית, וזה החלק שמפתיע: זוג נשוי 30 שנה עם שני ילדים — בן הזוג יקבל מחצית מחלק המוריש בדירה, והילדים את המחצית השנייה. זוג נשוי 4 שנים בלי ילדים, שלמוריש יש אח — בן הזוג יקבל את כל חלק המוריש בדירה. ותק הנישואין וגובה האהבה אינם המשתנה; זהות הקרובים היא המשתנה.

הכתובה: מקדמה, לא תוספת

סעיף 11(ג) מוסיף כלל שמפיל אלמנות רבות:

"המגיע לבן־זוג על פי עילה הנובעת מקשר האישות, ובכלל זה מה שאשה מקבלת על פי כתובה, ינוכה מחלקו בעזבון."

גביית כתובה אינה מוסיפה לירושה — היא מנוכה ממנה. מנגד, הסעיף קובע במפורש שההוראה אינה חלה על מה שמגיע לבן הזוג לפי חוק יחסי ממון או לפי הסכם ממון. ההבחנה הזאת שווה כספים ממשיים.

שלוש מלכודות נוספות

הדירה לא מתחלקת פיזית. היורשים הופכים לשותפים בחלקים. משם הדרך היא הסכמה, רכישת חלקו של האחר, או תביעה לפירוק שיתוף. ילד אחד שמסרב יכול להקפיא את הנכס לשנים.

ילד שנפטר לפני המוריש. חלקו עובר לצאצאיו — הנכדים נכנסים בנעליו. כך נוצרות חלוקות של שמיניות ושש-עשריות בין קרובים שאינם מכירים זה את זה.

מי שמת תוך 300 יום אחרי המוריש. סעיף 3(ב) קובע שמי שנולד תוך 300 יום לאחר מות המוריש דינו כמי שהיה בחיים במותו. עובר שטרם נולד הוא יורש.

מה עושים עם זה

הכלים קיימים, אבל כולם דורשים פעולה בחיים:

• צוואה — הדרך הישירה לקבוע חלוקה אחרת. שימו לב שצוואה אינה יכולה לשלול את הזכות למזונות מן העיזבון.
• צוואות הדדיות — שני בני הזוג עורכים צוואות מקושרות, בדרך כלל כדי להבטיח שהנותר בחיים יישאר בדירה.
• הסכם ממון — מגדיר מה בכלל נכנס לעיזבון, ולכן משפיע על החלוקה עוד לפני שהיא מתחילה.

מי שלא עשה כלום — החוק יעשה זאת במקומו, לפי הטבלה שלמעלה ולא לפי מה שהתכוון.

מקורות

• חוק הירושה, תשכ"ה־1965 — סעיפים 3, 10, 11, 104
• הרשם לענייני ירושה

הבהרה: האמור לעיל הוא מידע כללי ואינו ייעוץ משפטי. חלוקת עיזבון נגזרת מהרכב המשפחה ומהרכב הנכסים בכל מקרה.